פסק-דין בתיק ס"ע 3079-10

הרקע העובדתי

2.         ביום 2.2.10 הגישה התובעת תביעה נגד שלושת הנתבעים - שירותי בריאות כללית, מרכז משען וקרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות.

            בתביעה פורט כי התובעת, אחות מוסמכת, עבדה בשירותי בריאות כללית, היא הנתבעת 1, עד יום 20.1.93.

            ביום 21.1.93 החלה התובע לעבוד ב"משען", הוא הנתבע 2. לפי טענת התובעת בכתב התביעה, מכיוון שהנתבע 2 הינו מוסד הסתדרותי בדומה לנתבעת 1, חל נוהל לפיו היה על הנתבע 2 לגבות מהנתבעת 1 את כספי השלמת פיצויי הפיטורים שהופרשו ע"י הנתבעת 1 לטובת התובעת, ולזקוף אותם לזכותה בעבודתה אצלו.

3.         באפריל 1995 פוטרה התובעת מעבודתה בנתבע 2 ועם פיטוריה שחרר הנתבע 2 לטובתה את כל כספי פיצויי הפיטורים שנצברו לזכותה בנתבעת 3, קג"מ, ובכלל זה 2.33% השלמת פיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתה בנתבע 2 בלבד.

            כאמור בסעיפים 3.11-3.12 לכתב התביעה, פנתה התובעת בסמוך לאחר פיטוריה לנתבע 2 כדי לקבל את כספי השלמת פיצויי הפיטורים גם בגין תקופת עבודתה בנתבעת 1 עד שנת 1993, אולם הנתבע 2 השיב לה כי לא הועבר אליו כל תשלום בגין רציפות זכויותיה בנתבעת 1, ולכן לא חלה עליו חובה לשלם לה את התשלומים הללו.

לטענת התובעת בכתב התביעה, היא "הבינה" במועד זה כי הנתבעת 1 עודנה מחזיקה בכספי השלמת הפיצויים עבורה, ולכן "בחרה" שלא לתבוע אותה; ובשנת 1997 היא החלה לעבוד שוב בנתבעת 1, ועבדה בה עד שנת 2009, אז פרשה מעבודתה. לפי טענת התובעת, החזיקה הנתבעת 1 בכספי השלמת פיצויי הפיטורים שלה "בנאמנות" מאז שנת 1993 ועד שסיימה את תקופת עבודתה השניה בה.

4.         עובר לפרישתה של התובעת מעבודתה בנתבעת 1 ביוני 2009, ביקשה התובעת מהנתבעת 1 את כספי השלמת פיצויי הפיטורים בגין תקופת עבודתה הראשונה, אך דרישותיה לא נענו.

            על רקע זה, בין היתר, הגישה התובעת את תביעתה ביום 2.2.10.

            באשר לנתבע 2, משען, טענה התובעת כי היה עליו לגבות את כספי השלמת פיצויי הפיטורים מהנתבעת 1 בהתאם לנוהל החל עליו, ומשלא עשה כן - הפר את חובת ההגינות ותום הלב כלפי התובעת, הפרה שהתגבשה רק עם פרישתה הסופית של התובעת מעבודתה בנתבעת 1 בשנת 2009.

            באשר לנתבעת 3, קג"מ, טענה התובעת כי היא הפרה חובותיה כלפיה. לפי טענת התובעת, ככל שנצברו כספי השלמת פיצויי הפיטורים על-שמה בנתבעת 3, היה עליה לשחררם לידיה. מאידך, ככל שהכספים הללו לא קיימים בנתבעת 3 משום שהיא לא גבתה אותם, הרי שהיא הפרה את החובה לגבותם בעת שהתובעת החליפה מקום עבודתה, ובכך פעלה כלפיה בחוסר תום לב ותוך הפרת חובת הנאמנות המוגברת שהיא חבה לה.

            התובעת תבעה לחייב את שלוש הנתבעות לשלם לה את כספי השלמת פיצויי הפיטורים בגין תקופת עבודתה הראשונה בנתבעת 1, וכן פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 20,000 ש"ח.

הבקשות לדחייה על הסף

5.         הנתבע 2 ביקש לדחות את התביעות נגדו על הסף מפאת התיישנותן.

            לטענת הנתבע 2, יחסי העבודה בינו ובין התובעת הסתיימו ביום 27.4.95. ביום 22.5.95 פנתה אליו התובעת בכתב בבקשה לקבל את כספי פיצויי הפיטורים המגיעים לה בגין תקופת עבודתה הראשונה בנתבעת 1, וביום 31.5.95 דחה הנתבע 2 את בקשתה בטענה כי מעולם לא קיבל מהנתבעת 2 תשלום כלשהו בגין רציפות זכויותיה של התובעת, ועל כן אינו מחויב בעצמו להעביר לה תשלום זה.